17.11.09

כותב מרקס לאביו היינריך: "אני יודע שאתה מאוכזב מעיסוקי המופשט, אך דע לך שכוונתי להוריד את הפילוסופיה לפני הארץ"

למעלה: המגה-סטייליסטית קמיל בידו-וודינגטון (שכבשה לבבות אצל ג'וש כבר בימיו הראשונים), לפני התצוגה של לואי ויטון בשבוע האופנה האחרון בפריז. כמובן שהיא מצוידת בנעליים הנחשקות של העונה, עקבי ה-Chloe שגם שלי וגם רויטל כבר ערגו אליהם בפומבי, ובצדק (צילום: מיסטר ניוטון) || למטה: מתוך הפקה ל-Elle האמריקאי, גיליון דצמבר (צילום: (Horst Diekgerdes. עכשיו, נחשו מי הסטייליסטית האחראית על האדיטוריאל? זהו, בדיוק. אני מאוד אוהבת את העניין הזה של סנדלרים שממש לא הולכים לא יחפים, של טול קורה מבין עיניך ואיך שהמשפט הזה לא הולך. ז'תומרת, הבחורה מאמינה בפרופורציות כלשהן; בנפחים, צלליות וצבעים מסוימים - ומה שהיא מיישמת בהפקות שלה קשור ביותר ממובן אחד למה שהיא בוחרת בפרקסיס של החיים שלה. הקשר הזה בין אג'נדה מוצהרת וחיי היומיום לא חייב להתקיים כל הזמן - בעצם, כשהוא מתקיים כל הזמן אז אני מניחה שאי אפשר להימנע מתחושה לא נעימה של מאמץ ומאולצות כללית - אבל כשזה בנגיעות כאלה, זה מה זה קול בעיניי. בעיקר כשהפרקסיס שלך כולל תיק שחמחם עוצר נשימה (אבל זה כבר, אולי, עניין אחר).

7 תגובות:

SARA אמר/ה...

את הראשונה לא אהבתי.. איפה הקשר??
התמונה מההפקה יפה. אוהבת את הניגוד בין הבגדים לחוף המפוצץ

Clothes on Trees אמר/ה...

וחשוב להזכיר שהיא הייתה, או עדיין, אשתו של ג'ארביס קוקר המהמם!! זה מ - PULP!!! איזה מגניב שהבאת אותה לכאן, קראתי פעם ראיון איתה והיא אמרה שהיא אוהבת בגדי אבירים :))

Unknown אמר/ה...

וראינו שלאפונה כבר יש את הנעליים האלה בארסנל... אוף. מזל שהולם אותי ירוק.

מיכל♥ג'וש אמר/ה...

שרה - לא בטוחה שהחוף כזה מפוצץ.
פלורה - בלינק שצירפתי, לפעם הקודמת שהזכרתי את וודינגטון, ג'רוויס הוא סוג של כוכב אורח (הם כבר לא ביחד זמן רב, אחת הסיבות לזה מפורטות בפוסט ההוא. ואם כבר ג'רוויס, בדיוק נתקלתי בדבר הזה היום: http://bit.ly/30WtbR - דה גאי רולז, את צודקת כמובן).
שירה - נדמה לי שאת מתכוונת לנעליים דומות שדר סיפרה שהביאה מניו יורק, שהן אלו שעיצבה ג'יין אלדרידג' מ-Sea Of Shoes לאורבן אאוטפיטרז. הן באמת מזכירות את הזוג שבתמונה.

Unknown אמר/ה...

נכון.. קצת אחרי שהגבתי בדקתי שוב וראיתי שטעיתי. קיוויתי שאף אחד לא ישים לב.. :) ואפילו שהן רק דומות ולא ממש אלה אני עדיין די מקנאת. אולי בגלל ריכוז נמוך מדי של ניו יורק בדם.

אנונימי אמר/ה...

פוסט נפלא.
אפשר לשאול מהיכן הציטוט?

מיכל♥ג'וש אמר/ה...

אנונימי - תודה גדולה! אני חוזרת אליך\אלייך מאוחר כי ממש ניסיתי למצוא את המקור המדויק, אך לשווא. זה לקוח מתוך סיכומי שיעור שלי של שיעור שלקחתי עם ד"ר יפתח גולדמן - אחד המורים הטובים שהיו לי, וככל הנראה הטוב ביותר כשזה מגיע למרקס. שלחתי את השאילתא גם ליפתח, וזה מה שהוא כתב:
שלום מיכל.
שמחתי מאוד לקרוא את דבריך.
לצערי אני פשוט לא זוכר מאיפה הבאתי את הנוסח הזה (למעשה כלל לא זכרתי שהבאתי אותו לשיעור).
חפשתי (עכשיו) בארכיב המרקסיסטי באינטרנט אבל בחיפוש מהיר לא הצלחתי למצוא.
יכול להיות שמצאתי זאת בכרך הראשון של כל כתבי מרקס (באנגלית)?
ואולי באיזה תרגום לעברית שכבר נשכח ממני...
בקיצור - לא זוכר.
מה שבטוח: זה נכתב במכתב של מרקס הסטודנט אל אבא שלו.
יפתח

אז זה כל מה שאנחנו יודעים בינתיים, אבל אני לא מתייאשת. שוב - תודה גדולה.